מה לעשות אם נפגעתי מינית?
בערב יום העצמאות עליתי לבמה בהר הרצל והדלקתי משואה. אני עד עכשיו לא מאמינה שזה קרה, ומתרגשת לחשוב על זה. לא רק בגלל ההתרגשות האישית, הברורה מאליה, אלא בגלל המשמעויות שמתלוות לרגע הזה.
אפשר להגיד שזה רק אקט סמלי, אבל אני אומרת שגם סמלים הם חשובים. המדינה מסמנת בעזרתם את סדר היום הציבורי שלה. עם המשואה הזאת היא מנכיחה, לא סתם במרחב הציבורי אלא בלב הממלכתיות הישראלית, דיבור על פגיעה מינית, בגוף ראשון ובפנים גלויות. הרי ברור שעליתי לשם לא בתור יעל שרר, אלא בתור ייצוג למשהו, למישהו, לכולנו. לכל מי שנפגעו מינית, מי מבינינו שיכלו ורצו לדבר על הפגיעה, וגם מי שלא.
לא פחות חשוב, אני בוחרת לראות את זה כהכרה של המדינה במגבלות ובכשלים של עצמה, ובצורך שלה להשתפר. המדינה בחרה לסמן לא רק את הדיבור על אלימות מינית, אלא גם את המלחמה בה; באלימות, וגם במדינה עצמה.
הלובי למלחמה באלימות מינית עוסק, באופן מוצהר, בשינוי מדיניות וחקיקה כדי לשפר את טיפול המדינה בנפגעות ונפגעי אלימות מינית. בשביל זה הוא קם, זאת המטרה הכתובה שלנו. העובדה שהמדינה בחרה להכיר בעשייה כזאת, ובכך בעצם להכיר בצורך שלה עצמה להשתפר בטיפול באלימות מינית, היא לא פחות ממהפכנית.
הטקסים נגמרו, מושב הקיץ של הכנסת נפתח, ואנחנו ממשיכות בעבודה, מלאות באנרגיה ובטוחות יותר מאי פעם בצדקת הדרך.
שבוע טוב, מוצלח ומבורך
יעל שרר
