​

• עד שבוע לאחר הפגיעה המינית, זכאים נפגעי ונפגעות הפגיעה לקבל טיפול בשבעה מרכזים טיפוליים ייעודיים בבתי חולים כלליים.

• המרכזים, הנקראים "מרכזים אקוטיים" ומוכרים גם בשם "חדר 4", "בת עמי" "חדר 10" או "טנא" - נותנים מענה בכל שעות היממה. במרכזים קיימים צוותים ייעודיים, שעברו הכשרה בתחום טראומה מינית והם מעניקים טיפול מותאם ורגיש.

• המרכזים נותנים מענה 24/7 בכל ימי השנה ומיועדים לילדים ולבגירים.

• אל המרכזים מומלץ להגיע במהירות האפשרית לאחר הפגיעה. יעילות הטיפול הרפואי המניעתי ואיסוף הראיות המשפטיות גבוהה משמעותית כאשר הם מבוצעים במסגרת של 72 שעות ממועד הפגיעה.

• מומלץ לא להתקלח לפני ההגעה למרכזים האקוטיים ולבוא עם הבגדים (גם בשקית) מאירוע הפגיעה.

• יש להתקשר לתאם את ההגעה, כך שבית החולים יוכל להערך למתן מענה מותאם ומיטבי.

• במידה והנפגע או הנפגעת הגיעו לבית חולים בו אין מרכז אקוטי, הם זכאים להתפנות מיידית על ידי בית החולים למרכז הקרוב.

• קיימת זכות וחובה לשמירה על סודיות לאורך כל התהליך, על פי חוק.

• בית החולים מחויב לדווח למשטרה על כל אירוע אלימות מינית אשר מגיע לטיפולו - אך זכותו של כל מטופל/ת לא להגיש תלונה ולא לתת עדות במקום.

• ניתן להגיש תלונה בבית החולים בזמן השהות שם, או בתחנת משטרה במועד מאוחר יותר.

• קיימת זכות לקבל מידע על ההליכים הבירוקרטיים והרפואיים הצפויים בכל שלב בתהליך הרפואי.

• קיימת זכות לליווי על ידי בן משפחה, חבר או חברה או מלווה אחר (למשל ממרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי פגיעה מינית).

• בכל שלב בתהליך הבדיקה הרפואית, קיימת זכות המטופל לסרב לעריכת בדיקות שאין מרגישים עמן בנוח או להפסיק את הבדיקה.

• בדיקה ראשונית על ידי אחות.

• ליווי של עובדת סוציאלית לאורך כל התהליך. 

• בדיקה כללית על ידי רופא, אשר נותן המלצות רפואיות בהתאם למצב הפיזי של הנפגע או הנפגעת.

• טיפול בחבלות פיזיות.

• טיפול למניעת הריון.

• טיפול תרופתי במידת הצורך למניעת הדבקות במחלות המועברות במגע מיני.

• בדיקות שתן ודם לגילוי סמים ואלכוהול.

• הערכת המצב הנפשי ומתן מידע על אפשרויות לקבלת טיפול נפשי בהמשך.

• איסוף ראיות משפטיות.

• ניתן לקבל ליווי של מתנדבי מרכזי הסיוע בפניה אל מרכזי הסיוע או המשטרה.